﻿<h1>אמת ליעקב על יומא</h1>
רבי יעקב בן יעקב משה לורברבוים מליסא
<h2>דף כ:</h2>
<b>שלשה</b> קולות הולכין מסוף העולם ועד סופו: קול המונה של רומי, וקול גלגל חמה, וקול הנשמה בשעה שיוצאת מן הגוף, ובעו רבנן רחמי על הנשמה ובטלוה. וי"א אף הלידה. וי"א אף רדיא, ופי' רש"י היינו גשמים, ע"ש. [דברי המחבר כאן נשנו בנחל"י פרשת נצבים בפס' בכל הגוים אשר הדיחך (ל, א) בעמוד רצו, יעו"ש].
<h2>דף כב:</h2>
<b>והיה</b> מספר בני ישראל כחול הים [וכתיב] אשר לא ימד ולא יספר. כאן בעושין רצונו של מקום, כאן באין עושין רצונו של מקום. [דברי המחבר כאן נשנו בנחל"י פרשת כי תשא בפס' כי תשא את ראש (ל, יב) בעמוד קנה, יעו"ש].
<b>[שם.</b> ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה. עיין מש"כ רבינו לפרש דברי הגמ' כאן בנחלת יעקב פרשת שופטים פס' כי האדם עץ השדה (כ, יט) בעמוד רסז].
<b>שם</b> שאול באחת ולא עלתה לו, דוד בשתים ועלתה לו כו'. ואין זה כביכול עול בחיקו יתברך, כי שאול חטא במשפט המלוכה, על כן הוסר ממנו המלוכה. משא"כ דוד חטא בענינים שהן לא במשפט המלוכה, ולכך לא הסירו ממלוכה רק בעונשין אחרים.
<h2>דף לח:</h2>
<b>מברכתן</b> של צדיקים אתה למד קללתן של רשעים. מקללתן של רשעים אתה למד ברכתן של צדיקים. מברכתן של צדיקים כו' דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה, וכתיב בתריה ויאמר ד' זעקת סדום ועמורה כי רבה. ומקללתן של רשעים כו' דכתיב ואנשי סדום רעים וחטאים לד' מאוד, וד' אמר אל אברהם אחרי הפרד לוט מעליו. [דברי המחבר כאן נשנו בנחלת יעקב פרשת וירא בפס' כי ידעתיו (יח, יט) בעמוד מז, יעו"ש].
<h2>דף סט:</h2>
<b>עכו"ם</b> מרקדין בהיכלו איה גבורותיו כו'. לכאורה תמוה, וכי משום זה אין ראוי לכנותו בשם גבור. ונראה, דהרמב"ם (במו"נ ח"א פ' נ"ב) כתב דכל התוארים שאנו אומרים על השי"ת, אין הכוונה על תוארים עצמיים ח"ו, רק על תוארי הפעולות. כלומר שהפעולות שאנו רואין אצלנו - הש"י הוא הפועל. ולזה, כיון ששם גבור לא נאמר רק לומר שפעולות הגבורה שאנו רואין השי"ת הוא העושה, וכיון שאינו פועל עכשיו גבורות ונוראות, אסור לומר שם גבור, מחמת שאין יכול לומר שוב גבור על הפעולות, רק מורה זה השם על תואר עצמי - שאסור לאומרו על השי"ת. ואנשי כנה"ג החזירו הדבר ליושנה, באמרם, שגם עכשיו ניכרין פעולות גבורותיו, ושוב נופל שם גבור על תוארי הפעולות.
<h2>דף עה.</h2>
<b>הנותן</b> בכוס עינו כל העולם דומה לו כמישור כו'. והדבר קשה שהכתוב ישמיענו זה. לכן נראה בכוונתו, שהוא תוכחת גדול לבל יתגאה האיש בראותו שהשעה משחקת לו ולילך בגאוות לבו, וכן אם באין עליו יסורין אל יקשה בעיניו. דהנה אם מוליכין את האדם לבית המלך להענישו, ודאי לא יתגאה בעת הלוכו. וכן אם אדם הולך לדרך רחוק ויודע בודאי שירויח שם ממון הרבה, ודאי שלא יקשה בעיניו היסורין שסובל בדרך, כי שמחת הריוח ממתיק בעיניו היסורין. וידוע כי כוס נאמר על עונש עולם הבא, כמו שנאמר (תהלים ע"ה, ט'): כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך ויגר מזה וגו', וכן מכנה שם השכר בכוס. וזהו שאמר: "הנותן בכוס עינו", כלומר בהשכר ועונש עוה"ב, "כל העולם דומה לו כמישור", כלומר בין שיהא כל ימיו בנחת, או בצער ויסורין בעוה"ז, שוה אצלו, כי הכל כאין נגד שכר ועונש העוה"ב. וזהו ג"כ כוונת הכתוב "כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים", כלומר כשיתן עיניו בשכר ועונש העוה"ב - "יתהלך במישרים", היינו שלא יחטא לעולם:
<b>שם</b> תניא א"ר יוסי בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בו"ד אדם מקניט את חבירו יורד עמו עד לחייו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן: קילל את הנחש כו'. [דברי המחבר כאן נשנו בנחלת יעקב פרשת בראשית בפסוק ועפר תאכל כל ימי חייך (ג, יד) בעמוד כא, יעו"ש].
<h2>דף עז.</h2>
<b>שהיו</b> פורעין עצמן ומתריזין כלפי מעלה כו'. קשה הדבר לומר שישראל עשו כן. לכן נראה שהוא מלשון כי פרעה אהרן (שמות לב, כה), ופרש"י (שם) שהוא מלשון גילוי, שגילו שמצם וקלונם. וזהו כוונתן כאן "שפורעין עצמן", כלומר שגלו שמצם וקלונם, "ומתריזין כלפי מעלה", כלומר שליכלכו עצמן בחטאים ועונות:
<h2>דף פו.</h2>
<b>גדולה</b> תשובה שמביאה רפואה לעולם כו'. קשה להבין מה ענין רפואה דאמר. ונראה, דהנה הרמב"ם במס' סנהדרין כתב דיש אדם שנולד בטבע רע, שקשה לו לפרוש מתאוות עריות, וכן לפעמים נולד ברתיחת הדם עד שא"א לו לפרוש מכעס, וכיוצא בזה הרבה, ולפום צערא אגרא. ולזה א"ש, שאם בא לידי חטא ועושה תשובה, הקדוש ברוך הוא מרפא טבעו שלא יקשה עליו שוב השמירה מכעס ותאווה וכיוצא בזה:
<b>שם</b> גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כו'. ואמר ר"י עד ולא עד בכלל. ומי אמר ר"י הכי, והאמר ר"י גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה כו'. לא קשיא, הא ביחיד הא בציבור (כגירסת העין יעקב). [דברי המחבר כאן נשנו בנחלת יעקב פרשת ואתחנן בפס' ושבת עד ד' אלקיך (ד, ל) בעמוד רלב, יעו"ש].
<h2>דף פו:</h2>
<b>גדולה</b> תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות. [דברי המחבר כאן נשנו בנחל"י שם בדיבור שלאחריו (ד"ה בש"ס שם גדולה תשובה) בעמוד רלג, יעו"ש].
<b>שם</b> גדולה תשובה שאפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם. והוא תמוה. ועיין במהרש"א שדחק עצמו. ולפמ"ש לעיל א"ש, דהנה כשישראל אחד חוטא נתפסין הכל מטעם ערבות, שהוא מטעם מצות הוכח תוכיח, וא"כ כמו שזה עבר עבירה כמו כן עברו כולם על מצות הוכח תוכיח. וא"כ מה בכך שזה שעבר העבירה עשה תשובה על חטאו, מ"מ במה נתכפרו כל העולם במה שעברו על מצות הוכח תוכיח, והן מחוייבין לקבל עונשם. ולזה אמר "גדולה תשובה שאפי' יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כולו בכלל" - פי' על חטא זה בעצמו. והטעם, דאחר התשובה מחשבו הקדוש ברוך הוא כנעקר למפרע, וכאילו לא עשה זה שום חטא כלל. וחטא זה שוב לא יזכר עוד, וכאילו לא הי' נעשה כלל מעולם, ונתכפר לכל העולם. וכענין שאמרו בנדרים, גבי מי שנדר ושמע חבירו ואמר ואני ואני, אם הותר הראשון הותרו כולם (נזיר כ ב), מטעם, דכיון שנעקר הנדר למפרע מהנודר הותרו כולן שהיו תלוין בו. והכא נמי דכוותי', שכולן תלוין בעון החוטא, וכשנתכפר הוא נתכפרו כולן:
<h2>דף פז.</h2>
<b>כי</b> הוי חזי אמבוהא אבתריה אמר הכי: "אם יעלה לשמים שיאו [וכו'], כגללו לנצח יאבד". נראה לפרש דתיבת כגללו הוא מלשון בגללו, כלומר עבורו. והכונה דאם יחשוב הכבוד שנעשה הוא בשבילו, שהוא ראוי לכך, יאבד לנצח: